The storyA peça故事ההצגהL’histoireDas Stück
A suitcase no one may open.
Uma mala que ninguém pode abrir.
一只谁也不能打开的皮箱。
מזוודה שאסור לאיש לפתוח.
Une valise que nul ne peut ouvrir.
Ein Koffer, den niemand öffnen darf.
A family. Three generations. The stories that were never told.
Uma família. Três gerações. As histórias que nunca foram contadas.
一个家庭。三代人。那些从未被讲出的故事。
משפחה אחת. שלושה דורות. הסיפורים שמעולם לא סופרו.
Une famille. Trois générations. Les histoires qui n’ont jamais été racontées.
Eine Familie. Drei Generationen. Die Geschichten, die nie erzählt wurden.
Inspired by the true story of the Jedwab family, The Empty Suitcase originated from the discovery of documents hidden inside an old suitcase left untouched for decades. At the centre of the narrative lies a question: what remains inside a family when certain stories are no longer told? The suitcase becomes more than an object: a symbolic archive carrying absences, secrets and experiences that resisted time.
Inspirada na história real da família Jedwab, O Vazio na Mala nasceu da descoberta de documentos escondidos numa velha mala, intocada por décadas. No centro da narrativa há uma pergunta: o que resta dentro de uma família quando certas histórias deixam de ser contadas? A mala se torna mais do que um objeto: um arquivo simbólico de ausências, segredos e experiências que resistiram ao tempo.
《空箱子》取材于一个真实的家族故事，讲述一段始于德国、抵达上海、又在多年后辗转巴西的旅程。故事的核心，是一只承载着记忆与沉默的旧手提箱——它见证了一个家庭在战争、流离与幸存中留下的印记。剧作追问的是：一代人究竟给下一代留下了什么？我们如何继承那些自己未曾亲历的经历，继承那些从未被讲述的故事？
„המזוודה הריקה”, בהשראת סיפורה האמיתי של משפחת ידוואב, נולדה מגילוי מסמכים שנמצאו חבויים במזוודה ישנה, שאיש לא נגע בה במשך עשרות שנים. במרכז ההצגה עומדת שאלה: מה נשאר בתוך משפחה כשחדלים לספר בה סיפורים מסוימים? המזוודה הופכת ליותר מחפץ: ארכיון סמלי של היעדרויות, של סודות ושל חוויות ששרדו את הזמן.
Inspirée de l’histoire vraie de la famille Jedwab, La Valise vide est née de la découverte de documents cachés dans une vieille valise, intacte depuis des décennies. Au cœur du récit, une question : que reste-t-il dans une famille quand certaines histoires ne sont plus racontées ? La valise devient plus qu’un objet : une archive symbolique, porteuse d’absences, de secrets et d’expériences qui ont résisté au temps.
Der leere Koffer ist von der wahren Geschichte der Familie Jedwab inspiriert. Das Stück entstand aus einem Fund: Dokumente, versteckt in einem alten Koffer, den jahrzehntelang niemand angerührt hatte. Im Mittelpunkt der Erzählung steht eine Frage: Was bleibt in einer Familie, wenn bestimmte Geschichten nicht mehr erzählt werden? Der Koffer wird zu mehr als einem Gegenstand: zu einem symbolischen Archiv, das Abwesenheiten, Geheimnisse und Erfahrungen birgt, die der Zeit standgehalten haben.
Combining theatre, original music, projections and visual storytelling, the production creates a poetic, emotionally charged experience where personal memory and collective history intersect. Rooted in Jewish diaspora and Holocaust memory, it reaches the universal: belonging, migration, survival, and the invisible legacies passed from one generation to the next.
Combinando teatro, música original, projeções e narrativa visual, o espetáculo cria uma experiência poética e carregada de emoção, onde a memória pessoal e a história coletiva se cruzam. Enraizado na diáspora judaica e na memória do Holocausto, alcança o universal: pertencimento, migração, sobrevivência e os legados invisíveis que passam de uma geração à outra.
《空箱子》融汇戏剧、原创音乐、影像投影与视觉叙事，将这段具体的家族历史，转化为一个关于记忆、家庭、流离，以及代际传承的、饱含人性温度的故事。
בשילוב של תיאטרון, מוזיקה מקורית, הקרנות וסיפור חזותי, ההפקה יוצרת חוויה פואטית וטעונה רגשית, שבה הזיכרון האישי וההיסטוריה הקולקטיבית נפגשים. היא נטועה בחוויה היהודית בתפוצות ובזיכרון השואה, ומשם מגיעה אל האוניברסלי: שייכות, הגירה, הישרדות, והמורשת הסמויה שעוברת מדור לדור.
Mêlant théâtre, musique originale, projections et narration visuelle, le spectacle crée une expérience poétique et chargée d’émotion, où se croisent la mémoire personnelle et l’histoire collective. Ancré dans la diaspora juive et la mémoire de la Shoah, il touche à l’universel : l’appartenance, la migration, la survie et les héritages invisibles transmis d’une génération à l’autre.
Theater, Originalmusik, Projektionen und visuelles Erzählen verbinden sich zu einer poetischen, emotional dichten Erfahrung, in der sich persönliche Erinnerung und kollektive Geschichte begegnen. Das Stück wurzelt in der jüdischen Diaspora und in der Erinnerung an den Holocaust. Es erzählt vom Universellen: von Zugehörigkeit, Migration, Überleben und vom unsichtbaren Erbe, das eine Generation an die nächste weitergibt.
